חופשת קיאקים בצפון- לא צריך לנסוע רחוק…   

רק נגמרה שביתת המרצים, ורגע לפני שמתחילה השביתה הבאה מצאנו את עצמנו עם כמה ימי חופש.

האינטרנט התחיל כבר לחפש סוכנויות נסיעות בעצמו ואז בא החורף לכמה ימים.

ברגע שנגמר השלג, עלינו לחתירה קצרה בירדן ואחריה לתוך כמעט מטר של שלג באודם.

הטיולון הקצר הזה פתח את התיאבון והזכיר שהמדינה השכנה הכי ידידותית וזולה לסטודנט המטייל נמצאת מצפון לצומת עמיעד… (ומדרום למטולה)

עידו בר “חיית הנהר” ואני שריינו לנו את אמצע השבוע. משמרות הוחלפו, “מחלות” התפתחו ופגישות נדחו…

כמובן שגם טנדרים גויסו, משוטים חדשים נקנו, קיאקים הושמשו ואני מניח שהרעיון ברור…

גלעד מיסוד המעלה קיבל על עצמו את האירוח בצפון ואת ההובלה בנהר. ביום שלישי בצהריים, אחרי שהשארנו את הג’יפ שלו בגשר הדודות, עלינו למצד עטרת (דרומית לגשר בנות יעקב).

המים, למרות הגשם והשלג עדיין מאוד נמוכים יחסית לעונה (כ 14.6 קוב/שנייה) פלוס מינוס… אבל זה עדיין מצדיק חתירה.

חוץ מכמה סלעי הפתעה (כאלה שלא רואים עד ששומעים פלסטיק), רוב הליינים בנהר בסדר גמור.

קצת מושגי ירדן- קוב/שנייה- מדד לכמות המים בנהר. מה זה באמת אומר וכמה מים באמת יש לא כל כך ברור, אבל 15-16 זה מים טובים לשייט אבל הקיאק צפוי להתחדש בכמה שריטות.

20-25 זה כבר מים “עם בשר”- כמעט ולא מרגישים סלעים, וכבר יש “הולים” שעוצרים את הקיאקיסט המנומנם. 30+ זה מתחיל להיות גבוה- הולים גדולים, ושייט מהיר עם פחות מקום לטעויות. אם אני לא טועה, הצפונים כבר ירדו בירדן ביותר מ-80 קוב, שזה ממש הרבה- סוג של שיטפון.

בקיצור, מים של סביבות ה 15 קוב, סלע מתחת לקיאק מדי פעם רק עוזר להוריד את החלודה… וחוץ מכמה הסתחדלויות (משורש .ס.ח.ד.ל) השייט עבר מעולה.

בלילה כמה בירות בגייזר שבשמיר, פיפי ולישון.

ביום למחרת כבר היינו מתואמים עם הגל שמשוחרר מהסכר שבטורבינה במצד עטרת (גם בארץ מפיקים חשמל ממים), כך שהיו קצת יותר מים.

שיוט ראשון- איתי, עידו, גלעד ואני- “טורבינה-דודות” היה מעולה. קצת יותר מים מאתמול- כל ס”מ מים מעלים תחתיו כמה סלעים ומרים כמה גלים עומדים על הדרך. הראפידים:  “ההישרדות”, “האיקליפטוס”, “גן הפסלים” וה”S המסקס”… עוברים בדרך, ואנחנו בגשר הדודות.

עלינו חזרה לעטרת. אני נשארתי לנמנם בין הקיאקים בשמש כשגלעד ועידו פרפרו בפעם המיליון ושתיים את דרך הירדן ההררי כדי להשאיר ג’יפ למטה.

מניסיון העבר, תפיסת טרמפים חזרה למעלה עם קיאקים ובגדים רטובים אפשרית אבל מחייבת הרבה זמן פנוי…

אחרי שעה קלה הם הגיעו, לא הייתה ברירה אלא להיכנס שוב לבגדי החתירה הרטובים ולרוץ את הירדן (הפעם היו אפילו קצת יותר מים) לפני החושך. שייט זריז של שעה, עם עצירות גלישה על הגלים שבדרך וגשר הדודות נראה באופק.

נסיעות..תליית בגדים לייבוש..שנ”צ..(בזמן שגלעד הולך לחדר כושר)..בירה ב”פטרייה” בקיבוץ דן..עוד פעם פיפי ועוד פעם לישון.

יום ה’, היום האחרון ל”קייטנת הקיאקים” הראשונה של גלעד…. שייט אחרון לשבוע זה.

רכבים מוקפצים, בורקסים נלעסים קפה וזזים.

הפעם לא הצלחנו לתאם את הירידה עם פתיחת הסכר. מה שאומר מים נמוכים.

נכנסתי ל”הישרדות” קצת אדיש. ה”הול” הראשון עצר את הקיאק. מה שאומר גלישה לא מתוכננת (בכל מקום אחר מנסים לגלוש על גל כזה- אבל לא בפתח של ההישרדות…) תמיכה גבוהה, ומחכים. הגל ישחרר בשלב כלשהוא, השאיפה היא שאני יראה ציפורים ולא דגים כשזה יקרה. קצת משחק שלי עם הגל או של הגל איתי… והקיאק משתחרר. בריחה מהירה מהזרם שזורק לתוך ענפי הפטל, חיוך מאומץ לעידו שמחכה באדי קטן וחמקמק מימין, עוד שניים שלושה “הולים” קטנים והחוצה. מקיפים את גשר כפר הנשיא בהליכה ול”איקליפטוס”.

עד גשר הדודות הקיאק שלי זכה לפגוש כמה סלעים שלא ידעו על קיומם של חיים מחוץ למים ואני מניח שהופתעו לפחות כמוני מהפגישה הלא צפויה. סך הכול שייט טוב במזג אויר מעולה.

עוד קפה והביתה. עידו לעבודה חדשה, אני לסמסטר חדש, וגלעד חוזר לסרט קיאקים המוצלח שהוא חי בו…

אירוח אדיר אצל גלעד והמשפחה, נוף, מים לחתירה ואלכוהול לשתייה….בקיצור, בפעם הבאה חופשה בישראל…

יוסל’ה