איים בזרם – מילוס סנטוריני ומה שבניהם – כתב יוסלה

לפני יומיים חזרנו 15 חברה מחתירה של שבוע באיי יוון. לתשומת ליבכם, כל קשר בין הסיפורים לבין האנשים העומדים מאחוריהם פה בארץ מקרי בהחלט, או ככה זה נראה לפחות כשמדובר בחבורה “פרועה ביותר”. הציטוטים הם ברובם של מוטקה, ויופיעו במירכאות. בחלק מהזמן היה נראה לי שמוטקה מסתובב עם מירכאות בכיס, בדיוק למקרה כזה.

אז אחרי יום התארגנות קצר, יצאנו לדרך. רק אריזה מדויקת וקפדנית של הקיאקים אפשרה להכניס לתאים את כל ה”רוח הגבית” (בקבוקי הג’ק דניאלס) מהדיוטי פרי. ובקיאקים עמוסים יצאנו את מילוס לכיוון סנטוריני.

חתירה קצרה של שעה וחצי הביאה אותנו מורעבים אל הטברנה הראשונה. על האי השכן. מסתבר שהחותר חותר על קיבתו, שדרך אגב “אין לה עיניים”, מה שאומר שממש לא משנה סדר המאכלים הבאים אליה.

יום חתירת התאקלמות והכנות מנטליות לחציה ראשונה.

20 ק”מ גמישים (כ-30 קשיחים) חיכו לנו ברוח קלה, וראות שאפשרה את החוויה של להשאיר אי אחד מאחור לפני שיש קשר עין עם האי הבא. ים פתוח, כשמצפן מראה את הדרך. ים פתוח, כשמצפן מראה את הדרך. חוויה נחמדה, שגורמת לרגישות יתר של החברה לשפת הגוף של הדס ושלי (למה יוסלה לא מחייך????)

האי הבא הופיע באופק, ואחרי יום של 6 שעות, 30 ק”מ ואין ספור הפסקות פיפי במים, הגענו. חשבון פשוט מראה ש 15 איש שמשתינים כל אחר כ 200 מ”ל כעשר פעמים, תורמים כ 30 ליטר מים חמים לים התיכון, דבר שיכול להסביר את הזרם החזק והלא מוסבר שגרם לנו להאריך קצת את הדרך.

בכל ערב, מדורה על החוף, “רוח גבית” נושבת מבקבוקי הויסקי והקוונטרו, ומוסיקה מהרמקולים של אבי.

אחרי חצייה ארוכה, אם אפשר למצוא איזה מלון יוקרתי, מה טוב. ואם יש ג’קוזי על דק מעל המים עוד יותר טוב. ואם למלון יש “האני מון סוויט” הרבה יותר טוב יותר טוב. ההגעה לאיי יוון היותר פריפריאליים בטרום עונה היא אדירה. מלונות מפנקים במחירים סבירים, צבועים בלבן חדש ואנשים חמים ששמחים לארח לפתיחת עונה.

איוס. 8 בבוקר. נוחתים על החוף השומם, אוכלים בטברנה ומתפזרים. מי לעיר העתיקה למעלה ומי לקריאה שקטה בחוף. על כסא נח בחוף, עם כוס שייק תות ובקארדי בחוף שהתמלא בינתיים, קשה למצוא סיבות לקטר…

יוצאים מאזור המסיבות לטובת לילה שקט, לקראת החצייה בת 20 ה ק”מ של מחר לסנטוריני. הפעם ערב רגוע, בלי הרבה אלכוהול. שומרים כוח… הערב הרגוע נוצל היטב להורדת משקל מהקיאקים העייפים. ובגלל ש “מי שעם רגל אחת בעתיד ורגל אחת בעבר, מחרבן על ההווה”, ומאחר וויסקי שוקל המון הוא טופל ראשון. גם הסוללות של המוסיקה קצת הכבידו אז רוקנו גם אותן. שוב, רק כדי לא ללכלך את הווה.

אבל בבוקר, כמו נמרים “שצועדים צעד אחד אחורה כדי לזנק קדימה”) יצאנו לדרך. כנראה שגם מי שמוציא את התחזית לא בדיוק עם רגל בעתיד…. במקום 10 הקשרים המובטחים מדרום מערב, קיבלנו לקראת סוף החצייה 20 קשרים ממזרח. אבל רק כדי שנעריך את מזג האוויר המושלם שהיה עד כה. כשהשמים מתקדרים ומתחיל לטפטף (לראשונה בטיול) אנחנו נכנסים לנמל קטן, מיד מוצאים חבר של בן דוד של בעל המלון, ושוב בריכה,אוכל טוב, האני מון סוויט והכל לבן לבן. בערב, טיול של שני ק”מ (גם כן מהסוג הגמיש) אל סנטוריני וארוחה בשקיעה מעל לוע הר הגעש המוצף מי ים.

יום אחרון. חתירה בלוע, “דוחפים אלינו” את הקיאקים במעלה החוף הקטן שמים חמים ואדומים נובעים ממנו אל הים, וסיום בנמל הראשי ממנו נתפוש מעבורת עם הקיאקים למילוס. או שלא. אנשי משמר החופים כעוסים והוציאו משחתת קטנה כדי לעצור את פלוטילת הסיוע שלנו לסנטוריני ולהגיד לנו שמסוכן לעלות עם הקיאקים בנמל…כך שמצאנו את עצמנו חותרים דרומה, ברוח צד חזקה וים קופצני, אל החוף היחיד שמגיע אליו כביש בכל הטבעת הגעשית. בנחיתה, מצאנו טנדר שהקפיץ אותנו בנגלות של קיאקים ואנשים (בכמות שאפילו 5 פילים בחיפושית היו מתרשמים ממנה) אל הנמל. סופטובהכלטוב. במעבורת חזרה, מרוחים על השטיחים, צוברים שעה שינה לקראת תחילת החזרה לשגרה.

מה שכיף לראות בטיול כזה הוא מגמת השיפור. קודם כל בחתירה, חברה שחותרים בשבוע את מכסת שעות החתירה החצי שנתית פשוט טסים קדימה. אבל יותר מזה המעבר לחיי שטח (הינו במלונות רק יומיים…) עושה טוב. אנשים מסתגלים לתנאים חדשים. הבישול הופך קל יותר וטעים יותר והשינה מתוקה יותר.

קצת קיטשי (אבל סנטוריני הרומנטי מחייב קצת קיטש), אבל גם חברתית יש כל הזמן התפתחות, מסתם חבורה פרועה, כולם שמים לב יותר ויותר אל מי שלידם. לשאלה איפה המלח קופצים חמישה לחפש (עדיין לא תמיד מוצאים) וכמו ברמנים מנוסים ששולפים שקית לפני שהסיגריה מגיעה לפה, השפים שמנהלים את הכנת הארוחה מוצאים את ציוד הבישול מונח להם ליד היד לפני שחיפשו אותו.

אז זהו, חזרנו. כל אחד לשגרה שלו. יוחאי אמר שייקח זמן לקבל פרספקטיבה על החוויה, וזה נכון. מזל שיש מליון ושתיים תמונות שיתחילו לעלות לרשת לאט לאט, ויהיה גם ערב סיכום.

ולא לשכוח, כמו שכתוב על החולצה של המלצר מהחוף: What happen on Ios goes on FaceBook

* וכמו שרחלי אומרת – עם כל הכבוד, ויש לה הרבה כבוד זה לא נראה אמין – התמונות עם יותר מדי כחול (כנראה עריכת מחשב)         

 האנשים כל הזמן נראים מבסוטים (לא סביר, כנראה מבוים)