קפלוניה, יוני 2013

כתב יוסל’ה

בתחילת השבוע חזרנו משבוע לא רחוק מפה. אבל רק פיזית. ולסרט ועוד סרט

מסתבר שבמרחק שעתיים טיסה מנתב”ג (ועוד 4 שעות באוטובוס ומעבורת קצרה ועוד נסיעה קצרה אל הכפר, אבל זה לא באמת רחוק) אפשר לשמוע באותו יום את המשפטים הבאים:

“בואנ’ה, זה נראה בול כמו אלסקה/בואנ’ה, זה בול כמו הקריביים/אחי, טורקיה נראית בדיוק ככה/יערות יש בצד השני של האי/תראו איך העצים מגיעים עד המים”… וזה רק עד הצהריים…

הים היוני שונה מאד מהים האגאי. כמויות אדירות של גשמים הפכו את האיים שלו לסוג של גן עדן ירוק. השילוב של סלע לבן, מים צלולים ועצים עד קו המים מייצרים צבעים שקשה להעביר במילים ואפילו בתמונות.

שישה ימי חתירה מסביב (לרב) האי קפלוניה לקחו אותנו למערות אליהן נכנסנו עם כל עשרת הקיאקים בו זמנית. ימים אחרים עברו למרגלות מצוקי סלע מפוארים שעיזים עם ביצים של שור (מבחינת האומץ, לא באמת בדקתי) מטפסות עליהם קצת יותר אנכית מאשר אופקית. לילות עברו בחדרים מקסימים עם מרפסות ענק אל הים. בחוקי הבנייה היווניים באמת כל בית צריך מרפסת. כ-16% משטח הבית ליתר דיוק. ולא תראו אותם סוגרים מרפסות ומשכירים אותן לסטודנטים.

לילות אחרים דחסו את כל האהלים שלנו בין המצוק או היער אל הים. על רצועות זיפזיף פרשנו אוהלים, בישלנו ושתינו. נראה שהחושים הכלכליים המפותחים של החברה בטיול “הריחו” את עליית מחירי האוזו מבעוד מועד. דאגנו לשתות מספיק בשביל החודשים היקרים הקרובים.

ביום האחרון, טיול רגלי לקח אותנו למערה שנתגלתה ביבשה. אל המערה יורדים במנהרה שנחצבה במקום, כ-30 מטר מתחת לפני הקרקע. הטיול בסירת דיג קטנה בין הנטיפים בהחלט מדהים. ה”גונדולייר” הבטיח שהתקרה שקרסה לפני כמה אלפי שנים לא תקרוס היום אלא מחר, ולא צריך לדאוג.

ארוחות צהריים בטברנות מדהימות על המים הולידו את המשפט האלמותי

‘Why the banker is sad?”. נאמר על ידי מלצרית שיצאה אלינו עם שני בקבוקי אוזו מתנה כשנראה היה לה שאבי הגזבר לא מרוצה מהחשבון.

היה שבוע מדהים. סטיב שלא נח לרגע, מזג אויר ששיחק לטובתנו ואפשר את החתירה במקומות הנכונים בזמן הנכון, חברה שזרמו ויצרו הכי טוב בכל מקום שהגענו אליו ואי שמספק אין סוף חופים, מערות, מנהרות, סלעים ואירוח מושלם של פאבלוס ואיבון.

אין ברירה, כנראה שנצטרך לחזור גם לכאן…