2014 גרינלנד
מדי פעם אחרי טיול יוצא לי לכתוב סיכום של הדברים וקצת חוויות. הבעיה עם זה היא, שזה מביא את הדברים מנקודת המבט שלי, מה גם שאני מניח שרב החברה “קוראים” רק את התמונות. (שזה כנראה מה שאני הייתי עושה, כמו שאומר חיים הכט). מטיול לטיול הבנתי שכשמגיעים ומסתכלים על התמונות אחרי כמה ימים, מגלים שכל אחד בעצם היה בטיול קצת אחר, ראה דברים אחרים והמצלמה היא סוג של חלון לחוויה של מי שטייל איתך.
אז הפעם הולכים הפוך. יותר תמונות, וקצת סיפורים. מתוך אלפי התמונות, מדגם קטן שמעביר, באיזה שהוא אופן, את החוויה… התמונות נלקחו מהקבצים המלאים שחותרי גרינלנד 2014 הביאו למועדון.
כבר מהמטוס מבינים שמדובר במשהו קצת שונה. כיפת הקרח הלא נגמרת מתחלפת בפיורדים מלאים ברד קפוא. המטוס עובר בין שתי גבעות, ועד שהוא לא על המסלול, אתה בעצם רואה מהחלון רק מים, קרח והרים.
הקיאקים מועמסים על הסירה, שרתוקה לרציף 300 מטר מהחנייה של המטוס… ולדרך. קרח ראשון מקרוב
מגיעים לנארסאק. מתמקמים בהוסטל ויוצאים לקניות בסופר. קונים אוכל לשבוע הקרוב. סיפור מעט מאתגר במקום שמוכר בשר לוויתן, עורות כלבי ים, חלב, טלויזיות ורובי צייד באותם 40 מטר מרובע. מיותר לציין שבין כל 3-4 השפות בהן נכתב על המצרכים , אנגלית ועברית לא ממש שם.
קפיצה קטנה למסעדה שהיא היחידה בנארסאק, ולכן גם הכי יקרה (וגם הכי זולה אם אפשר להגיד כך על 40 אירו לאדם) והכי טובה (וגם הכי גרועה). אבל הצצה קולינרית לבשר כלב ים, צבי ועוד מיני שרצים ימיים שלא מגישים בביץ’ בר בנמל קיסריה.
למחרת, אחרי התארגנות עם ציוד בדריי-בגס, ואריזת האוכל למשך השבוע הקרוב. זה מגיע. אחרי יציאה מהארץ בתקופה לא פשוטה, לפחות 3 טיסות, לילה בדרך, מוניות, סירות, סחיבות ואריזות. מגיע הרגע בו כל מה שנשאר זה להתחיל לחתור במקום יפה. לישון במקום יפה כשמתעייפים וחוץ ממזג האוויר, הדאגה העיקרית היא על איזה פיסת דשא יותר יפה לשים את האוהל. תקשורת יש רק בטלפון לוויני פעם ביום, מה שמאפשר כניסה מלאה לעולם הקפוא והמרוחק הזה.
מתארגנים על החוף בצהריים, משאירים מאחורינו את נארסאק, ולדרך.
כבר מרגע היציאה, קרחונים בגדלים לא נתפסים, “מפריעים” לחצות את המיצר לצידו השני. גושי קרח ענקיים אלו שהתנתקו מכיפת הקרח ועושים דרכם אל האטלנטי, לא מפסיקים לטפטף מפלי מים מתוקים, להישבר, להתהפך ולגלות צדדים וצבעים חדשים.
מפה, מדובר על שבוע חתירה בים גושי הקרח הלא נתפסים, חתירה אל קרחוני ענק שמתרסקים אל הים, טיולים רגליים, בעלי חיים ומצוקים שיורדים אל הים מגובה מאות מטרים.
מקום יפה לקפה…
גנדי בפעולה
ברק בהפסקת צהריים היחידה הגשומה, מזג אוויר מושלם של אולי 8 שעות גשם לאורך כל השבוע(!!!)
אחד מארבעת המקומות בהם בילינו את הלילה. שני מקומות היו כל כך יפים (או שנתפסו בהם כל כך הרבה דגים), שהחלטנו לבלות בהם שני לילות ולצאת ליום טיול מעגלי ולחזור בערב.
פנקייק עם דרמבוי לארוחת בוקר קריר. בקרוב בביץ’ בר.
אוספים צדפות לארוחת ערב. את הדגים אסף הוציא בהמשך וסלאח דאג לבישול שלא היה מבייש אף מסעדה בתל אביב…
עוד מקום יפה לקפה…
בוקר של יוגה מול הקרח
ציפורים בוחרות לקנן על המצוקים. מצליחות להתרחק מכל גורם מסכן חוץ מהעדשה של גנאדי. בנוסף מצאנו ארנבת והמון “קאריבו”- שזה סוג של אייל.
יש דברים שפשוט חייבים לנסות…
קאריבו ארצישראלי
מקלחת ביום שמש. טמפרטורת המים- בערך 8 מעלות
סחיבה של הקיאקים כ-500 מטר(J) מעבר לגבעות חסכה לנו כיום וחצי חתירה:
בס”ד
באמסע
בס”ד השני
בישולים לארוחת ערב
החזרה אחרי שבוע היא חוויה בפני עצמה. אחרי ארוחת דגים ובשר מעולה, יום התאקלמות בנארסאק, חזרה לטלפונים וייבוש ציוד בהוסטל לקראת החזרה הביתה.
מאחורי המצלמות והתמונות, מי שעשה את השבוע הזה לכל כך מוצלח… הנבחרת:
סטיב, ברק, נעם, סלאח, ענת, יורם, רונית, חנן, אסף, איריס, רודד, אביגיל, דיויד, יוסלה וגינאדי מאחורי המצלמה.