אירלנד 2013

אירלנד 2013

אירלנד 2013

חזרנו מאירלנד…

אחרי שבוע חתירה בין איים ירוקים, ים כחול וכבשים לבנות.

קצת לא נעים, נראה כאילו לקחנו לעצמנו את מכסת ימי השמש השנתית של האי. שבוע שבמהלכו טיפטף קצת גשם מדי פעם ובכל השאר השמש זרחה והציפורים צייצו.

יצאנו מקליפדן ביום די סגרירי. לילה ראשון בקמפינג (עם קפיצה קטנה לארוחת ערב בפאב השכן). למחרת נראה לי שכבר הבנו טוב מאד מה אנחנו עושים פה.

חתירה של כמה קילומטרים הביאה אותנו לאי קטנטן (האי פרייר). בדרך אלי ורבורג תופס כמה דגים ועוד בצהריים הספיק להסביר להם איך אומרים סביצ'ה בעברית.
גילינו שעל כל סלע חשוף באמצע האוקיינוס האטלנטי גדל דשא. ועליו כבשים שמכסחות אותו לגובה נח להליכה. מה שמאפשר טיול רגלי נעים מסביב לאי.
התקרבות איטית לשפת המצוק מאפשרת הצצה ממש לתוך קיני הציפורים שמקננות על הסלע.

קיאקים באירלנד
טיול רגלי באי באפין

בהמשך, טפטוף קל יצר ערפל עדין שהפך את החצייה לאי באפין לאירוע די דרמטי. החתירה בסוול האטלנטי נגד הרוח, כשהאי לא נראה באופק רק עושה את ההגעה אל הסלע הראשון יותר מרגשת.

מושבת כלבי ים גדולה מתרגשת לא פחות מאיתנו. לא תמיד ברור מי מסתכל על מי…

המשך השבוע עבר עלינו באי באפין. ממנו יצאנו לחתירות יום, בין השאר לאי השכן. האי ארק. (inishark), המילה ארק היא המילה האירית ללויתן האורקה שנראה שם מדי פעם. האי מספק טיול יפה ועגום בין חורבות הבתים של הכפר הנטוש. סיפור די עצוב, למען האמת. האי ננטש בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת, לאחר סדרת טרגדיות שפקדו אותו. כיום ניצבים עליו בתי אבן ריקים וכבשים.

ארוחת בוקר בהוסטל באי באפין- הבסיס לכמה ימי חתירה

קיאקים באירלנד

האירים מיישמים בהצלחה שיטת חקלאות שלא מצריכה עבודה רבה: הם פשוט משאירים את הכבשים על האי ומדי פעם באים עם סירה לאסוף את חלקן. מה לאכול יש ומים לא חסר.

את הלילה האחרון בילינו על האי הבודד והירוק Freaghillaun. ששמו מבוטא באופן שדומה מאוד לפרחה-לנד. מה שחייב אותנו להסביר לאלי, המדריך המקומי מה זה פרחה בעברית. פרחות לא היו שם, אבל כמה כבשים ודשא כן.

נועם- א. קפה – אספרסו מהמקינטה בכל עצירה

האי ארק הנטוש (עד שהגענו)

 

 

היום האחרון היה יום של סיור מערות. ברצועת חוף מצוקית של כ-2 קילומטר מסתתרות המון מערות. הכניסה למערה בסוול האטלנטי פשוט מדהימה.

נכנסנו לכפר הסיום כשזרם הגאות העולה מלווה אותנו פנימה. ממש כמו לשוט בנהר. רק שכאן צריך להגיע בזמן, מאחר ובעוד 6 שעות המים יזרמו באותה עוצמה לכיוון ההפוך.


המפרץ ריק ממים קרוב לשיא השפל

בכלל, תופעת הגאות והשפל, שמגיעה לכ-5 מטרים באזור הזה היא מדהימה. בגאות כמעט ולא נותרים חופים והמים מגיעים עד הדשא הירוק. ואילו בשיא השפל צריך לטפס מרחק רב מעל קו המים. במקומות מסוימים ממש רואים את המים מטפסים מעלה בשיפוע. אצות, צדפות ושושנות ים נחשפות בשפל ודייגים מקומיים מנצלים את העובדה שהסירות נחות על הקרקע לכמה שעות כדי לצבוע את התחתית שלהן.

כעבור 6 שעות הסירה צפה. את הצד השני הוא צבע ביום למחרת

עבר שבוע מדהים! תודה לכל מי שלקח חלק! ובמיוחד לאלי, המדריך המקומי שלא פספס פינה אחת יפה להראות לנו.

יוסלה

/ סיפורי מסע